<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ה' שער א'</h1>
<h2>דף מ.</h2>
בענין קנין אמרנו למעלה לא איברו סהדי אלא לשקרא, ודין זה במתנות ומחילות כן [כתב] ר"ם פ"ג. והנותן מתנה בדברים, כתבתי גבי מחוסר אמנה בענין אונאה.
<h2>דף מ:</h2>
אמר רב יהודה מתנתא טמירתא לא מגבינן ביה, כל דאמר להו לסהדי זילו אטמרו וכתובו הכי אמר רב יוסף, איכא דאמרי דלא אמר להו תיבו בשוקא ובברא. ואיכא בינייהו סתמא. ואי לא אמר חיישינן, דצ"ל כתבוה בשוקא וחתמוה בברא. ורבינו חננאל [כתב] חיישינן ופסולה. וי"א דדוקא אם בא נותן וערער הוי ערעור, אבל אם לא בא וערער המתנה קיימת. והא דאמרינן לא מגבינן ביה, אפילו תפס מפקינן מיניה. ולפירוש רבינו חננאל כתב שצריך לכתוב כתבוה בשוקא וחתמוה בברא וכו', דאי לא הוי פסולה. והרב רבינו יצחק נרבוני מכונה קרקושא בשם הגאונים [כתב], שאילו נתן טעם לדבריו למה הוא אומר להטמין, שמתיירא מקרוביו או משאר בני אדם, אחד בריא ואחד שכיב מרע, מתנה קיימת. ורי"ף פרק חזקת הבתים [כתב] דמעשים בכל יום כד נפקא מפקדתא דמצוה מחמת מיתה במתנה דלא חיישינן לסתמא, ואפילו לא כתיב כתבוה בשוקא וחתמוה בברא וכו'. אי אמר לא תגלה אלא לבתר מיתה, לכולי עלמא הויא מתנה גמורה, דלכי מתקיימא לאחר מיתתו, ההיא עידנא לא טמירתא היא. מי שהיו הדברים [מוכיחים] שאין דעתו ליתן מתנה, אע"פ שנתנה מתנה גלויה, ונמצא [שנתנה] מקודם מתנה מסותרת, הרי שתי המתנות בטילות, הראשונה מפני שהיא מסותרת, והשניה מפני שהדבר מוכיח שאינו רוצה, והרי קדמה זו המתנה שהיא כמו מודעא. וכן [כל] כיוצא בזה. ר"ם פ"ה דמתנה. ואיתא כזה הענין פרק חזקת גבי ההוא שרצה לישא אשה ואמרה איני נישאת לך עד שתכתוב לי כל נכסים, וצווח בנו וכו' והקנה לבן ואחר [כך] לאשה, ואמרו לא הבן קנה ולא האשה.
<h2>דף עז.</h2>
המזכה ע"י אחר, כיון שהחזיק בה זה האחר, אע"פ שעדיין לא באה ליד מקבל מתנה זכה המקבל. וידו על העליונה, אם ירצה יקבל, ואם ירצה לא יקבל אם דעתו שהוא חוב לו קבלת אותה מתנה, דאין חבין לאדם שלא בפניו.
<h2>דף קז:</h2>
האומר בית בבתי אני נותן לך מראהו הגרוע. ואיתה במשנה במציעא. ור"ם פ"ג דמתנה לא כן, דכתב דוקא אם סיים לו כגון חלק בשדה פלונית, אבל אם אמר קרקע מנכסי נתונה לך אינו יכול לומר תן לי הגרוע שבנכסים עד שיסיים לו המקום שנתן לו. והמפרשים כולם [פסקו] כדעת הראשונה. וראיה משלהי פרק גט פשוט [קע"ג ע"א] גבי שטר לך בידי פרוע, הגדול פרוע, וא"ל רבינא אלא מעתה שדי מכורה לך שדה גדול וכו'. אלמא דכולם מודים דקטנה מכורה.
<h2>דף קלז:</h2>
מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה. ואיתה פרק יש נוחלין גבי אתרוג. ולא בעינן תנאי כפול כשאומר על מנת, דהוי כמעכשיו. וכן בכי האי [גונא] על מנת א"צ תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר. וכן [כתב] הגאון רב האיי. ודעת רי"ף, וכ"כ פרק מי שאחזו. ודוקא כשמתנה זו ע"מ להחזיר אינה בהערמה, אלא כ"ז שהיא בידו שיעשה בה כל חפצו. אבל מתנה שהיא בהערמה שלא ניתנה להנאת המקבל רק להנאתו אינה מתנה. ואיתה גבי מתנת בית חורון [נדרים מ"ח ע"א], דלא הויא מתנה, כיון שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה. הנותן מתנה על מנת שכל זמן שיצטרך קודם מיתה שיחזור בו, תנאו קיים. וכשיתברר שהוא צריך אצל שכיניו וקרוביו חוזר. וא"צ לראיה ברורה. ואין משביעין אותו. כן [כתוב] בתשובה לרי"ף.
אמר שמואל הכותב נכסיו לאחר ואמר הלה אי אפשי בהם, אם צווח מעיקרא לא קנה, ואם עמד ולבסוף צווח קנה. וזה בשכיב מרע, אבל בבריא לא קני עד דמטי שטרא לידיה. ובקנין אע"ג דלא מטי שטרא לידיה. איתה פרק יש נוחלין, וכן רי"ף.
<h2>דף קלח.</h2>
המזכה ע"י אחר, כיון שהחזיק בה זה האחר, אע"פ שעדיין לא באה ליד מקבל מתנה זכה המקבל. וידו על העליונה, אם ירצה יקבל, ואם ירצה לא יקבל אם דעתו שהוא חוב לו קבלת אותה מתנה, דאין חבין לאדם שלא בפניו.
<h2>דף קסט:</h2>
הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר, חזרה מתנה. ואיתה פרק מי שמת בשם רשב"ג. ורבינו חננאל [כתב] דלאו הילכתא היא דקיימא לן אותיות אינן נקנות במסירה. וכן [הוא] בעיטור באות מתנה. ואם הוא ז"ל יש לו דעת אחרת, כרבינו חננאל עבדינן דאין אותיות נקנות אלא בכתיבה ומסירה. בדרך א' שער ד' כתבתיו.
